הפונט נוצר על ידי המעצב הגרפי ההולנדי כריסטיאן בוהר.
הפונט כולל שינויים עדינים בצורות האותיות המקלים על ההבחנה ביניהן, ומפחיתים את הסבירות לבלבול והיפוכי אותיות.
הוא מבוסס מחקר מדעי על דיסלקציה, והעיצוב שלו משלב תכונות כמו חלקים תחתונים כבדים יותר, פתחים גדולים יותר וגבהים משתנים של אותיות כדי לשפר את הקריאות עבור קוראים דיסלקטים.
הוכח כי ״פונט Dyslexia״ משפר את מהירות הקריאה והדיוק עבור אנשים עם דיסלקציה, והוא נמצאת כיום בשימוש נרחב בחומרים חינוכיים ובהקשרים אחרים שבהם ניתן למצוא קוראים דיסלקטים.
–
לטיפוגרפיה יכולה להיות השפעה כל כך מוחשית על חייהם של אנשים, ואני מאמינה שכמעצבים, חשוב לקחת בחשבון את הצרכים המגוונים של קהלים שונים כשאנחנו יוצרים טיפוגרפיה ואלמנטים עיצוביים אחרים. על ידי מודעות לאתגרים הייחודיים איתם מתמודדות קבוצות שונות של אנשים, נוכל ליצור עיצובים מכילים ויעילים יותר שבאמת עושים את ההבדל.
סמל ה-"@" הוא אחד הסמלים הנפוצים ביותר בתקשורת המודרנית, המופיע בכתובות דוא"ל, ידיות של מדיה חברתית ובהקשרים מקוונים ולא מקוונים אחרים. בעוד שאנשים רבים עשויים להניח שהסמל הומצא במיוחד לשימוש בכתובות דואר אלקטרוני, מקורותיו למעשה חוזרים הרבה יותר אחורה. כפי שהעובדה קובעת, כמה חוקרים טוענים שניתן לייחס לסמל "@" לרומא העתיקה, שם הוא שימש לייצג את יחידת המדידה המכונה "אמפורה". אמפורה הייתה סוג של מיכל המשמש להובלת סחורות כגון תבואה ויין, והסמל "@" שימש לציון מספר מסוים של מיכלים אלה. בעוד שהמקורות המדויקים של סמל ה"@" עדיין נתון לוויכוח בין היסטוריונים ובלשנים, מקובל כי לסמל יש היסטוריה ארוכה של שימוש מעשי במסחר ובמסחר. במאה ה-16, למשל, החלו סוחרים באירופה להשתמש בסמל כדרך קצרה לציון מחיר הסחורה, כאשר הסמל "@" מייצג את המילה "at"
כך השתמשו בסמל בשמך מאות השנים,
עד שבסופו של דבר אומץ על ידי המתכנת ריי טומלינסון (מי שיישם את תוכנת האימייל הראשונה) כדרך להפריד בין שם המשתמש ושם הדומיין בכתובות הדואר האלקטרוני.
כיום, סמל ה-"@" הוא חלק מהותי בתקשורת המודרנית, כאשר הרבגוניות והסתגלות שלו מאפשרות לו לקבל מגוון רחב של משמעויות ופונקציות בהקשרים שונים.
ההיסטוריה של סמל "@" היא עדות לדרכים שבהן שפה וסמלים מתפתחים לאורך זמן כדי לענות על הצרכים של תרבויות וקהילות שונות.
ליגטורות הן סמלים טיפוגרפיים ייחודיים שנוצרו על ידי חיבור של שתי אותיות או יותר יחד ליצירת גליף אחד. השימוש בהם היה נפוץ בעבר כשמכונות הדפוס היו ידניות והמקום על הנייר היה מוגבל. לדוגמה, בעבר, האותיות "f" ו-"i" חוברו יחד במילה "fifth"" כדי לחסוך במקום. היום אנחנו כבר לא זקוקים לליגוטורות בשביל להתמודד עם אתגרי דפוס. אבל בכל זאת הן עדיין מהוות חלק משמעותי ממערך הכלים של הטיפוגרף. למעשה, גופנים עכשוויים רבים כוללים ליגטורות כתכונה אופציונלית לשימוש עבור מעצבים.
בעבודות שלי אני מאוד אוהבת לשלב ליגטורות במגוון דרכים ליצירת עיצובים ייחודיים ובולטים מבחינה ויזואלית. אני מאמינה שהבנת הניואנסים של הטיפוגרפיה, כולל ליגטורות, חיונית ליצירת עבודת עיצוב משפיעה ובלתי נשכחת.
אוצר זה של היסטוריה טיפוגרפית הוא משאב רב ערך עבור מעצבים המעוניינים לחקור את ההיסטוריה העשירה של הטיפוגרפיה ולמצוא השראה לעבודה שלהם.
הספר הראשון בעולם שהודפס בדפוס מטלטלין היה תנ"ך גוטנברג, שהודפס על ידי יוהנס גוטנברג במאה ה-15. המצאה פורצת דרך זו חוללה מהפכה בתעשיית הדפוס וסללה את הדרך לייצור המוני של ספרים, עלונים וחומרים מודפסים אחרים.
לטיפוגרפיה יכולה להיות השפעה עמוקה על האופן שבו אנשים תופסים ויוצרים אינטראקציה עם טקסט. לדוגמה, מחקרים הראו ששימוש בגופן סריף יכול לשפר את הקריאה וההבנה, בעוד ששימוש בגופן sans-serif יכול לגרום לטקסט להיראות מודרני ויעיל יותר.
הפרקטיקה של הדפסת אותיות, הכוללת לחיצת סוג מתכת עם דיו על נייר, חווה עלייה מחודשת בפופולריות בקרב מעצבים ויוצרי הדפסה. טכניקת הדפסה מסורתית זו מציעה גישת מישוש מעשית לטיפוגרפיה המאפשרת למעצבים ליצור חומרים מודפסים ייחודיים ויפים עם תחושה של היסטוריה ואומנות.
mintz – קידום אתרים
תגובה אחת
מרתק!